החלטה בתיק ע"מ 3543/09

ערר התביעה הצבאית נגד החלטת בימ"ש קמא לדחות את בקשתה להארכת מעצר המשיב בשמונה ימים לצרכי חקירה.

יצוין כי עניינו של המשיב הובא בפני בימ"ש קמא בשתי הזדמנויות. בהחלטה מיום 2 לדצמבר קבע ממלא מקום הנשיא, כב' השופט סא"ל ר' עצמון, כי לא הוצג בפניו חומר ראיות המצדיק את המשך המעצר ואף לא הוצגה תוכנית חקירה מפורטת. בנסיבות אלה, הורה ביהמ"ש על הארכת המעצר עד למחרת היום, תוך שציין כי אם ירצו רשויות החקירה להאריך את המעצר מעבר לכך, יהיה עליהן להביא חומר ראיות ותכנית חקירה מפורטת כמקובל בבקשות מסוג זה.

ואכן בתאריך 3.12 התייצב שוב תובע משטרתי והוא ביקש פעם נוספת להאריך את המעצר. בית המשפט דחה כאמור גם בקשה זו מאחר שהתרשם שגם בפניו לא הוצגו הראיות התומכות בסיכום החקירה ואף לא תוכנית חקירתית ראויה לשמה.

בערר מציינת התובעת כי הפגמים עליהם הצביע בימ"ש קמא בהחלטתו תוקנו. המסמכים שלא הוצגו קיימים וצרכי החקירה מפורטים בדו"ח הסודי שהוגש לעיוני. עוד מציינת התובעת כי מדובר בהארכת מעצר ראשונה, כאשר לחשוד מיוחסים חשדות חמורים אותם יש לחקור עד תום.

הסנגור מתנגד לערר תוך שהוא סומך את ידיו על החלטות בימ"ש קמא בהן נדחתה בקשת התביעה פעמיים.

האמת צריכה להיאמר כי הליקויים השונים עליהם הצביעו שופטי בימ"ש קמא תוקנו לקראת הדיון בפניי. יחד עם זאת, יש להעיר כי מצופה היה מהרשויות לנהוג בהתאם לדין ולהצטייד כבר בבקשה הראשונה בחומר החקירה ובתוכנית חקירה מפורטת. הדבר הינו בבחינת מושכלות יסוד של הליך המעצר באזור (ע"מ איו"ש 21/04 ברהמה נ' התוב"ץ, בהרחבה ע"מ 2630/06 סבענה נ' התוב"ץ, ולאחרונה שוב ע"מ 3463/09 מצפר נ' התוב"ץ).

אלא שגם אם כיום עומדת בפניי מלוא התמונה הראייתית ואף פורטו צרכי החקירה השונים, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת התביעה.

יש לומר כי קיימת תשתית מודיעינית ואף תשתית ראייתית מסוימת הקושרת את המשיב לעבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. יחד עם זאת, מסיבות שונות שאין כאן המקום לפרטן, טרם החלה חקירה ממשית של המשיב ואף כלל לא ברור שניתן יהיה לערוך חקירה כאמור בטווח הזמן הסביר. נכון אמנם כי למונח "צרכי החקירה" יש לתת פרשנות רחבה וייתכנו מצבים בהם גם בהיעדר חקירה פרונטאלית יתקיימו צרכי חקירה שיצדיקו את המשך מעצר החשוד ובלבד שפעולות החקירה המתוכננות יכוונו באופן ישיר לקידום חקירת החשוד הספציפי.

אולם, גם בעניין זה, על ביהמ"ש לבחון את התועלת של ביצוע אותן פעולות ואת נחיצות המשך המעצר לשם ביצוען, ומאידך, עוצמת הפגיעה בזכויות החשוד.

במקרה דנן, לא שוכנעתי כי ניתן להצביע על סיכויים ברורים להתקדמות משמעותית בחקירה בפרק הזמן הקרוב. כמו כן, לא נטען בפניי כי שחרור המשיב עשוי לשבש את החקירה.

בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי באיזון בין האינטרסים נוטה הכף לטובת העדפת זכויות החשוד, זאת במיוחד כאשר ניתן לצמצם את החשש להימלטות באמצעות קביעת תנאי שחרור הולמים.

לנוכח האמור, נדחה ערר התביעה ואולם המשיב יוכל להשתחרר אם יעמוד בתנאים הבאים:

א.      הפקדת 10,000 ש"ח.

ב.      התייצבות בתחנת המשטרה בעציון כל יום  עד שעה 12:00.

ניתנה היום, 7 בדצמבר 2009, כ' בכסלו התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: